במשנה במסכת פסחים (דף נ, א) למדנו שעד חצות היום בערב פסח הדבר
תלוי במנהג המקום אם עושים מלאכה אם לאו, ומשמע שלאחר חצות
הרי זה בגדר איסור גמור.
התוספות מביאים את מקור האיסור מהירושלמי, שם אמרו שאינו דין
שתהא עסוק במלאכתך, וקרבנך- קרבן פסח- קרב. מזה מסיקים הם,
שאיסור מלאכה בזמן זה הינו מדאוריתא. ברם, הרמב"ן והראב"ד
כותבים שגם לדעת הירושלמי אין זה אלא איסור מדרבנן.
מאידך גיסא, יש הנותנים טעם אחר לאיסור, כדי שלא יהיה טרוד
במלאכה וישכח לעשות את כל המצוות המוטלות עליו באותו יום. טעם
זה הביאו רש"י המסביר, מדוע יש שנוהגים שלא לעשות מלאכה גם לפני
חצות.
לטעמים השונים שהבאנו, יש לכאורה השלכה על תוקף האיסור בזמן
שאין קרבן פסח. ואולם, כבר התוספות כותבים שהאיסור נשאר בתקפו
גם בזמן הזה, שכיון שנאסר שוב אין לו היתר. אולם ראשונים אחרים,
כמו בעל המאור ובעל שבלי הלקט, כותבים שבאמת אין שום דין מיוחד
בערב פסח יותר מאשר ערבי ימים טובים.
על גדר האיסור למדנו בגמרא (נה, ב) ששוה הוא לאיסור מלאכה בחול
המועד. ובכל זאת יש בו כמה צדדים של קולא.
כך למשל, מצינו למרדכי הכותב שאסור לתפור בגדים חדשים אחר חצות
אפילו ע"י גוי. ותמה המרדכי על שנהגו היתר בדבר זה, ואכן יש
שכותבים (הרוקח) שכל המלאכות מותרות בערב פסח ע"י גוי, שלא
כבשבתות יו"ט וחול המועד.
חילוק אחר מובא בבית יוסף, הכותב שתפירה חדשה אסורה אבל תיקון
של בגד ישן מותר. אמנם חידוש נוסף עולה מדבריו, שחילוק זה שמביא
הוא אינו רק כדי להסביר את גדר האיסור בערב פסח, אלא גם בכל ערב
שבת. ומבואר מדבריו שאותו איסור נוהג בערבי שבתות וערבי ימים
טובים, ויחודו של ערב פסח אינו בתוקף האיסור, אלא רק בזמנו,
שבערב פסח האיסור נוהג מחצות, ובערבי שבתות ומועדים אחרים הרי
זה נוהג רק מן המנחה ולמעלה.
השואה זו אינה מקובלת על כולם, ובאמת שגם בגמרא אמרו, שהאיסור
בערב פסח חמור יותר. בדרך זו אפשר להסביר את שיטת הרמ"א, אשר
מיקל בכל ערב שבת לעשות מלאכת עראי. וזה על פי גדר שקבע בעל האור
זרוע, שאין לאסור בערב שבת מן המנחה אלא מלאכה קבועה, אבל מלאכת
ארעי מותרת, ויחד עם זאת אין הוא מזכיר את ההיתר הזה בהלכות
הנוגעות לערב פסח.
בשו"ע עצמו מובאות שתי דיעות אם מותר לעשות מלאכה בערב פסח ע"י
גוי, ואולם מוסכם עליו שמותר לתקן בגדים שאינם חדשים.