במשנה בפרק ערבי פסחים (צט, ב) למדנו שלא יאכל אדם בערב פסח עד
שתחשך, ומכאן מדייקים התוספות שהזמן של אכילת מצה ומרור בליל
פסח מתחיל דווקא משתחשך.

טעם הדבר הוא שהמצה והמרור הוקשו לקרבן פסח, ולגביו נאמר
בתורה: "ואכלו את הבשר בלילה הזה", דהיינו בלילה ממש ולא מבעוד
יום, אפילו אם מקבל את החג בשעה מוקדמת.

עם זאת מצינו מחלוקת לגבי הקידוש, האם לפי שיטה זו יש להקפיד גם
שלא יקדש מבעוד יום.

בדברי הרשב"ץ (מאמר חמץ לו, ב) מובא שאין מנהג לדקדק בכוס של
הקידוש שתהא לאחר צאת הכוכבים, ואפשר לקדש מוקדם כמו בכל שבת
וחג לפי שמוסיפים מחול על הקודש. כמוהו כותב גם החתם סופר.

אבל המהרי"ל (הלכות הגדה יג, ב) חולק וכותב, שגם את הקידוש יש
לעשות רק משתחשך, כדי שלא יכשל בעשיית הטיבול הראשון בשעה
מוקדמת, ולא בזמן הראוי בלילה, שהרי אכילת הירקות באה כדי
שישאלו התינוקות, ושאלתם היא בכלל מצות ההגדה, עליה נאמר:
"בעבור זה"- בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך.

גם בעל תרומת הדשן (סי' קלז) מחייב את עשיית הקידוש בלילה, מפני
שהכוס של קידוש היא כוס ראשונה של ארבע כוסות הקבועות בסדר
ההגדה, שכאמור צריכה להיות דווקא משתחשך. הט"ז (או"ח תעב סק"א)
מוסיף שאין קידוש אלא במקום סעודה, ומכאן שהזמן של קידוש תלוי
בזמן של אכילת מצה.

אמנם יש שחולקים גם לגבי זמן אכילת המצה, כמו רבינו יהודה החסיד
בתוספותיו למסכת ברכות (כז, א) שסובר שאין להבדיל בין שבת לפסח
לענין תוספת החג, ולדעתו אפשר לקיים את כל מצוות הלילה מבעוד יום.

הלכה למעשה פוסק בשו"ע, שלא יקדש עד שתחשך. ובפוסקים האחרונים
נוספה השאלה לגבי הדין בדיעבד, אם קידש מבעוד יום, האם יצא ידי
חובתו או שמא צריך לחזור ולקדש. שאלה זו תלויה כמובן בדעות
הראשונים שהבאנו לעיל ובטעמיהם. למעשה, כותב בספר 'כף החיים'
שלא יחזור, כיון שספק ברכות להקל, אבל לענין שאר המצוות ראוי לו
שיחזור לעשותם אחר שתחשך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *